תחושת בטן

כמה פעמים שמעתן בשיחה בין חברות מישהי שמדברת על הרחם שלה? שמשתפת "היום הרחם שלי עצובה"? לילדים יש את היכולת להתבטא בחיבור ובטבעיות כזאת. אנחנו מלמדים אותם שבמרכז החזה יש לב, ואז הם יכולים להרגיש ולומר "הלב שלי שמח". כמה מאתנו מלמדות את הילדות שלנו באותה הצורה שיש להן רחם, איפה היא נמצאת בגוף, איך היא נראית ואיזה תחושות יש בה חוץ מכאב?

כל כך הרבה נשים סובלות מכאבים בזמן הווסת. המחקרים היום מדברים על כשבעים אחוז מהנשים בגיל הפוריות, שסובלות מכאב כזה או אחר. למדנו שזה "נורמלי", שזה "בסדר" לכאוב ככה. למדנו להמשיך לתפקד כרגיל, להסוות את הכאב, לקחת משככי כאבים ולא להתלונן יותר מידי. אם אפשר אז כדאי גם להסוות את כל העניין של הווסת ולהסתיר טוב טוב את התחבושת והטמפון כשאנחנו הולכות לשירותים.

כל כך הרבה הסתרה, כל כך הרבה כאב... דורות של נשים שלא יוצרות קשר אינטימי עם הגוף והנשיות, רחוקות או מנותקות מהרחם של עצמן, ממשיכות את ההעברה הבין-דורית של הטראומות המשפחתיות, סובלות מדימום כבד, כאבים, אנדומטריוזיס ועוד ועוד.

אני מאמינה שזה אפשרי לעשות שינוי אבל אף אחד לא יכול לעשות זאת בשבילך. אף אחד גם לא מחזיק בידע שאת צריכה ״להשיג״ או יודע יותר טוב ממך על הרחם שלך. כל החוכמה והתבונה, כל התשובות, נמצאות כבר בתוכך. צריך רק ללמוד להקשיב...

הניחי יד על בטנך והקשיבי

הקשיבי לנשימותיך, לנוכחותך,

לפעימת החיים העוברת דרכך.

הקשיבי למנגינה העולה בך,

והשמיעי קולך.

רקדי את מי שאת,

מניעה בחופשיות את אגנך.

התבונני בך בעיניים טובות,

נפעמת מיופייך.

אהבי את גופך, את מקדשך,

ועשי שלום בין כל חלקיך.

התאספי אל מעגל הנשים הקורא לך,

והיזכרי בעוצמה ובידע העתיק השוכן בך.

דברי עם הרחם שלך

הניחי יד על בטנך והקשיבי.