המחזור החודשי והלבנה

מספרים שבתקופה שנשים היו חיות בטבע וקרובות לאדמה, הן היו מקבלות ווסת באותו זמן ויושבות יחד באוהל האדום. כך הן יצרו לעצמן שבט נשים אינטימי, שתמך והזין אחת את השנייה.

מחזור ממוצע של אישה, מהיום הראשון של הווסת עד ליום הראשון של הווסת לאחריה, נמשך כ-28 ימים. כמו המחזור החודשי, גם ללבנה יש מחזוריות קבועה, והיא משלימה הקפה סביב כדור הארץ וסביב צירה אחת ל-27.3 יום, דומה לא?

נשים שמחוברות לרחם וחשות דרכה את עצמן ואת העולם, מתחילות להיות מסונכרנות ומושפעות מהלבנה. אצל כל אישה החיבור יתבטא באופן שונה. יש נשים שנמצאות בזמן ווסת כאשר הלבנה חסרה בתחילת החודש ונמצאות בזמן ביוץ כאשר הלבנה מלאה, ולהיפך, וגם הצורה הזאת יכולה לנוע ולהשתנות עם הזמן.

אחד הגורמים שעוזרים לסנכרון הזה, היא העובדה שהלבנה היא ירח גדול מאוד יחסית לירחים אחרים, וקרובה לכדור הארץ, כך שכוח המשיכה שלה משפיע מאוד על הכדור שלנו ועל כל צורות החיים בו. ללא הלבנה העולם היה מסתובב מהר יותר, היממה הייתה מתקצרת, לא היה מה שייצב את נטיית ציר הסיבוב של כדור הארץ ומזג האוויר היה נעשה קיצוני יותר ופחות מגוון. מחזוריות הלבנה מביאה יציבות ואיזון לחיים על כדור הארץ, ממש כפי שמחזוריות האישה מביאה איזון לחייה שלה.

תופעת הגאות והשפל של הים נגרמת אף היא כתוצאה מההפרשים של כוח הכבידה של הירח במקומות שונים על פני כדור הארץ, כך שאם הלבנה גורמת לגאות ושפל באוקיינוסים, קל וחומר שהיא משפיע על גופנו, העשוי בעיקר ממים וכתוצאה מכך גם הנפש והרוח שבנו.

ללמוד לחיות עם חיבור ללבנה הוא שער להרמוניה עם עצמנו, עם הטבע ועם העולם. היא מלמדת אותנו את התנועה המעגלית הנשית, מתי העת לשחרר את מה שאין לנו בו צורך, מתי להתכנס פנימה, מתי הזמן לבנות קרקע חדשה בתוכנו ומתי אנרגיית החיים והבריאה שלנו בשיאה. היא נותנת לנו רשות להשתנות ולהחליף צורה כחלק מתנועת חיים בריאה ומאוזנת, ומאפשרת לנו, הנשים, להיות עצמנו עם כל קשת הרגשות והתחושות שלנו לאורך החודש. זאת תנועה שונה מהתנועה הזכרית שאנחנו כל כך מורגלות אליה, ומהדמות שאנחנו רגילות לשחק כדי להראות "נורמליות".

עבורי היא כמו סבתא עתיקה, מלאה בחוכמה של מיליארדי שנים, שתומכת ומלווה אותי במסע שלי כאישה.

וכעת לאחד התרגולים האהובים עלי:

שבי/שכבי במקום שקט ועצמי את עינייך.

הניחי ידיים אוהבות על רחמך. הרגישי את הבטן עולה ויורדת בקצב נשימותיך. הרפי בעדינות את השרירים באזור הבטן והאגן. הרשי לכל גופך, נפשך ונשמתך להיות. הביאי את תשומת לבך לחיבור של האגן עם האדמה, ונסי לנשום גם דרך הפתחים התחתונים. בשלב זה יכולים לעלות תחושות ורגשות שונים, קבלי את מה שמגיע בחמלה ובאהבה ואפשרי לו להתבטא.

היכנסי עם התודעה פנימה אל הרחם. לאט לאט, ובכל תרגול קצת יותר, העמיקי פנימה עד שלא תהיה הפרדה. הכל יהיה בך ואת תהיי בכל. כעת התחברי ללבנה, חושי בתנועתה בתוכך, באופי שלה, באיכויות שלה. דברי איתה, רקדי איתה, יללי איתה וחגגי אותה, את עצמך ואת החיים.